פורנוגרפיה היא לא רק שאלה של גיאוגרפיה​

פורנוגרפיה היא לא רק שאלה של גיאוגרפיה, היא יכולה להופיע גם בפייסבוק.
 

יום שלישי. ההתקפה לא מתחילה עם שחר. בכל הספרים כתוב שאלה הן השעות המסוכנות ביותר, כאשר  הראות לקויה בגלל ערפילי הבוקר שמתערבבים בקרני שמש ראשונות. דבר לא קורה. זה גם מה שקרה לחיל האוויר המצרי. שום דבר לא קורה אז חוזרים מתחת לשמיכות.

ממש באמצע החביתה מגיע הסמס הראשון מאיתמר שאומר אבא פורצים לך למחשב. עם החביתה ביד אני רץ לראות מה קורה. כלום. המחשב מחשב ואף אחד לא פורץ. למה אתה מתכוון, סמס חזרה. תסתכל, הוא חוזר אלי מיד, תסתכל בפייסבוק.

לא בעייה. החביתה נגמרת בינתיים. כבר בפתח הדף שלי מקדמות את פני כמה עלמות חמד בביגוד מינימלי או ליתר דיוק, באופנת הביגוד המקובלת אצל חווה אימנו. הן מדברות אנגלית, הבנות, אבל כפי שאני תיכף תופס, השפה לא תהיה הבעייה.

"איך הגעתן, איך מצאתן אותי, למה דווקא אני, מה עושים אתכן", אלה הן השאלות הראשונות שעולות בראשי, מגרות את הסקרנות ולא רק אותה. שקט. אין תגובה. אני מנסה לראות מה קורה אם מוחקים. לא בעייה למחוק אבל שתיים צצות במקום המחוקה. עוד מחיקה ועוד שתיים. וירוס, אני קובע בבטחון של רופא משפחה. לא נעים. אתם יודעים, תיכף מישהו מקהל מעריצי יפתח את הדף שלי ויגלה במה אני עוסק בשעות הפנאי. שואה. הדימוי הרציני והסולידי עליו אני עמל בעשרות השנים האחרונות עומד לרדת עוד רגע לטמיון. שואה.

אין ברירה, צריך לדבר עם ש.א. , הוא בשבילי משלחת הצלה כשקורים דברים בפייסבוק. הוא מקבל ממני שם משתמש וסיסמה ואחרי חצי שעה, יש לו ילדים שזקוקים יותר ממני לטיפול, הוא מדווח שהר הבית בידיו. אני באותו זמן כבר יושב בקולנוע, שמח ורגוע וטוב לב. סוף מערכה ראשונה בסיפור, לא בסרט. כל האירוע מתחילתו ועד סופו נמשך שעתיים ואחת עשרה דקות.

בסוף הסרט, מכאן מתחיל החלק השני בסיפור, אני מזהה גודש בלתי צפוי בכל תיבות הדואר שלי לרבות הווטסאפ. אין לי יומולדת, זה לא זה. הסיבה, כך אני מגלה במהירות, היא מחאה ציבורית רחבה ונרגשת של קהל מוקירי זכרי בנוגע לפרסומים לא ראויים ש"אני", קיראו את זה בבקשה בנימה סרקסטית הולמת, "שולח דברי תועבה לציר הזמן בדף הפייסבוק הסטרילי שלהם שיש בו רק תמונות של פרחים ולבבות ורודים".הקהל נחלק מיד לכמה קבוצות אופייניות: החכמים, הם לא ממהרים להגיב על כלום, הטובים, "אנחנו בטוחים שאתה לא אשם בזה וסומכים עליך שאתה עושה כמיטב יכולתך וכו' וכו' ", הרעים (שהאחוז שלהם הוא כמו בכלל האוכלוסיה, תמיד הרוב), "אנחנו נגלה עליך למארק, ואיך אתה לא מתבייש והפייסבוק אוסר וגו'" ואלה שאינם יודעים לשאול ולכן מסתפקים בלהגיד "אתה יכול לשלוח עוד.."

המבול מבול. מעולם לא זכיתי למידת תגובה כה גבוהה. אני מפרסם פוסטים מזה שנים אך לצערי בכמות הלייקים שקיבלתי עד כה, גם אם מקבצים אותם מכל הפזורות, ניתן למלא בקושי תא שירותים שכונתי בפרבר של לונדון. והנה לפתע פריחה: העם איתי!! 

סיכום ביניים ומוסר השכל:1. אולי פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה, אבל ישראל נמצאת ללא ספק בתוך הגיאוגרפיה הזו.2. אם אתה יודע למצוא את מי שיתקיף אותך, אינך צריך שיווק.

​